שירה עברית

רַק עַל עַצְמִי לְסַפֵּר יָדַעְתִּי.
צַר עוֹלָמִי כְּעוֹלַם נְמָלָה,
גַּם מַשָּׂאִי עָמַסְתִּי כָּמוֹהָ
רַב וְכָבֵד מִכְּתֵפִי הַדַּלָּה.

גַּם אֶת דַרְכִּי – כְּדַרְכָּהּ אֶל צַמֶּרֶת –
דֶּרֶך מַכְאוֹב וְדֶרֶךְ עָמָל,
יַד עֲנָקִים זְדוֹנָה וּבוֹטַחַת,
יַד מִתְבַּדַּחַת שָׂמָה לְאַל.

כָּל אָרְחוֹתַי הִלִּיז וְהִדְמִיע
פַּחַד טָמִיר מִיַּד עֲנָקִים.
לָמָּה קְרָאתֶם לִי, חוֹפֵי הַפֶּלֶא?
לָמָה כְּזַבְתֶּם, אוֹרוֹת רְחוֹקִים?

自分だけのことしか語ることができなかった。
私の世界は蟻のように狭い
荷物も蟻のようだった
肩に多くて重すぎて。

私の道も（蟻の）梢へのみちのよう
道は働きと辛さから（行く）
巨人な手が悪意と信頼（）
冗談する｛？｝手が（すべてを）取り消した。
（私の）全ての習慣を歪めて泣かせて
巨人な手からの大恐怖だった。

どうして私に呼んだか、ワンダービーチよ？
どうして偽ったか、遠い光よ？
どうして私に呼んだか、ワンダービーチよ？
どうして偽ったか、遠い光よ？

הַאַתָּה הוּא הַקֵץ? עוֹד צָלוּל הַמֶרְחָב
עַרְפִלֵי הַחַיִים עוֹד רוֹמְזִים מֵרָחוֹק,
עוֹד הַשַּׁחַק תָּכֹל וְהַדֶּשֶׁא יָרֹק,
טֶרֶם סְתָו.

אֲקַבֵּל אֶת הַדִּין, אֵין תְּלוּנָה בִּלְבָבִי,
הֵן אָדְמוּ שְׁקִיעוֹתַי וְטָהַר שַׁחֲרִי,
וּפְרָחִים חִיְכוּ בְּצִדֵּי נְתִיבִי
בְּעָבְרִי.

終わりはこれなの?世界はまだ透明で
命の霧は遠くから呼んでいる。
秋の前の空はまだ青く、草はまだ緑だ。

判定(はんてい)を受け止める。文句はない。
なぜなら夕焼(ゆうや)けが赤くて、朝焼(あさや)けが清々(すがすが)しくて、
私の通る道の端(はし)で花達が笑顔してくれたの。

אֲנִי רָץ עַל הַגֶּשֶׁר
וְהַיְלָדִים אַחֲרַי
יוֹנָתָן
יוֹנָתָן הֵם קוֹרְאִים
קְצָת דָּם
רַק קְצָת דָּם לְקִנּוּחַ הַדְּבַשׁ
אֲנִי מַסְכִּים לְחוֹר שֶׁל נַעַץ
אֲבָל הַיְלָדִים רוֹצִים
וְהֵם יְלָדִים
וַאֲנִי יוֹנָתָן
הֵם כּוֹרְתִים אֶת רֹאשִׁי בַּעֲנַף
גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹסְפִים אֶת רֹאשִׁי
בִּשְׁנֵי עַנְפֵי גְּלַדְיוֹלָה וְאוֹרְזִים
אֶת רֹאשִׁי בִּנְיָר מְרַשְׁרֵשׁ
יוֹנָתָן
יוֹנָתָן הֵם אוֹמְרִים
בֶּאֱמֶת תִּסְלַח לָנוּ
לֹא תֵּאַרְנוּ לְעַצְמֵנוּ שֶׁאַתָּה כָּזֶה.

子供たちに追われて
僕は橋を走っている
ヨナタンよ
ヨナタンと呼び
血を少しだけ
はちみつのデザートに血を少しだけ
僕は押しピンの穴ならけっこうですが
子供たちはもっとほしがって
彼らは子供で
僕はヨナタンだ
頭をグラジオラスの茎(くき)一本で
はねて頭をグラジオラスの茎(くき)二本で
拾ってカサカサとした紙で頭を包む
ヨナタン
ヨナタンと言い
許してくれよ
あなたはこんな風だったとは思わんかったんだ。

גַּם לְמַרְאֶה נוֹשָׁן יֵשׁ רֶגַע שֶׁל הֻלֶּדֶת.
שָׁמַיִם בְּלִי צִפּוֹר
זָרִים וּמְבֻצָּרִים.
בַּלַּיְלָה הַסָּהוּר מוּל חַלּוֹנְךָ עוֹמֶדֶת
עִיר טְבוּלָה בִּבְכִי הַצִּרְצָרִים.

וּבִרְאוֹתְךָ כִּי דֶּרֶךְ עוֹד צוֹפָה אֶל הֵלֶךְ
וְהַיָּרֵחַ
עַל כִּידוֹן הַבְּרוֹשׁ
אִתָּהּ אוֹמֵר – אֵלִי, הַעוֹד יֶשְׁנָם כָּל אֵלֶּה?
הַעוֹד מֻתָּר בְּלַחַשׁ בִּשְׁלוֹמָם לִדְרֹשׁ?

מֵאַגְמֵיהֶם הַמַּיִם נִבָּטִים אֵלֵינוּ.
שׁוֹקֵט הָעֵץ
בְּאֹדֶם עֲגִילִים.
לָעַד לֹא תֵעָקֵר מִמֶּנִּי, אֱלֹהֵינוּ,
תּוּגַת צַעֲצוּעֶיךָ הַגְּדוֹלִים.

懐かしい景色にでも誕生の瞬間があるの。
鳥のいない空、
遥(はるか)な、無情(むじょう)な空。
（この）月の夜、君の窓から
コウロギの鳴きで溢れている町が見える。

道が旅人をまだ待っている事も、
月が
槍(やり)なる糸杉(いとすぎ)に串刺(くしざ)しされている事も見ると
神様よ、そんな事はまだあるの、
それの消息(しょうそく)をまだ囁(ささや)いて尋(たず)ねさせるのと問う。

池に水が見えている。
赤い耳飾りをつけている木は静かだ。
神様よ、君が作った大きな玩具(がんぐ)の
静寂(せいじゃく)さは私から取れたりしない。

בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה הַשֵּׁד
הוֹפִיעַ וְאָמַר לְקוֹרְנֶלְיָה
שֶׁזֶּה הַזְּמַן וְקוֹרְנֶלְיָה
שֶׁחַסְרַת יָזְמָה וּמֻכְרָחָה
קוֹרְנֶלְיָה וְהַשֵּׁד הָלְכוּ
בְּאֶמְצַע הַלַּיְלָה לִקְטֹף סִרְפָּדִים
הַשֵּׁד הִתְעַיֵּף וּפָרַשׁ
לקוֹרְנֶלְיָה פְּרִיחַת סִרְפָּדִים וְקָטְפָה
אֶפְשָׁר הָיָה לַחְשֹׁב מַמָּשׁ
שֶׁקוֹרְנֶלְיָה שֵׁדָה אֲדֻמָּה
בַּבֹּקֶר הָאֲנָשִׁים עָשׂוּ לָהּ
כִּי הֵם חָשְׁבוּ שֶׁקוֹרְנֶלְיָה שֵׁדָה אֲדֻמָּה
וְקוֹרְנֶלְיָה לֹא יָדְעָה
תָּמִיד הִיא חָשְׁבָה שֶׁעוֹשִׂים לָהּ
כִּי הִיא קוֹרְנֶלְיָה.

夜中に鬼が
現れコーネリアに
時間だと言って優柔不断(ゆうじゅうふだん)で
仕様(しよう)がないコーネリアが鬼と
夜中にイラクサを摘(つ)みに行った
鬼が疲れてやめ
コーネリアがイラクサかぶれになって摘(つ)みつづける
コーネリアがまるで赤い
鬼となっていたとも考えられる
朝人々はコーネリアにこうした
コーネリアは赤い鬼だと思ったから
でもコーネリアには分からなかった
されるのはずっと
コーネリアだからだと思っていた。

אֱלֹהִים מְרַחֵם עַל יַלְדֵי הַגַּן,
פָּחוֹת מִזֶּה עַל יַלְדֵי בֵּית־הַסֵּפֶר.
וְעַל הַגְּדוֹלִים לֹא יְרַחֵם עוֹד,
יַשְׁאִירֵם לְבַדָּם,
וְלִפְעָמִים יִצְטָרְכוּ לִזְחֹל עַל אַרְבַּע
בַּחוֹל הַלּוֹהֵט
כְּדֵי לְהַגִּיעַ לְתַחֲנַת הָאִסּוּף
וְהֵם שׁוֹתְתֵי דָם.

אוּלַי עַל הָאוֹהֲבִים־בֶּאֱמֶת
יִתֵּן רַחֲמִים וְיָחוּס וְיָצֵל
כְּאִילָן עַל הַיָּשֵׁן בַּסַּפְסָל
שֶׁבַּשְּׂדֵרָה הַצִּבּוּרִית.

אוּלַי לָהֶם גַּם אֲנַחְנוּ נוֹצִיא
אֶת מַטְבְּעוֹת הַחֶסֶד הַאַחֲרוֹנוֹת
שֶׁהוֹרִישָה לָנוּ אִמָּא,
כְּדֵי שֶׁאָשְׁרָם יָגֵן עָלֵינוּ
עַכְשָׁו וּבַיָּמִים הָאֲחֵרִים.

神様は幼稚園児に情けを掛けて下さって、
学校に通う子供にそれほどではない。
大人たちにはもう無慈悲で
放っておくので、
ときどき集合場所まで
熱い砂を
出血しながら
這って行く事もある。

真の愛を持っている人ならば
通りのベンチで眠る人に
木が陰をかけてくれる様に
情けを掛けて下さるかも知れない。

彼らのためには我々も
母からもらった
最後の恩恵(おんけい)の銭を使わないか。
彼らの幸せに今も
他の時も包んで貰える様に。

כַּמָּה עָמַלְתִּי עַד שֶׁלָּךְ חֻבַּרְתִּי –
יַחְדָּו עַכְשָׁו, אֶל יִעוּדֵךְ נִקְשַׁרְתִּי.

בָּה בַּמִּדָּה שֶׁאֶתְקַצֵּר,
עוֹשָׂה אַתְּ אֶת דַּרְכֵּךְ יוֹתֵר מַהֵר.

בַּסּוֹף, בְּכָל זֹאת תִּנָּתְקִי. אֲנִי נִשְׁאָר
בְּתוֹךְ גּוֹרָל שֶׁל בַּד גָּדוֹל וָזָר.

לָנֶצַח שָׁם אֶהְיֶה כָּלוּא, נוֹאָשׁ,
וְאַתְּ – אֶל חוּט אַחֵר, אֶל בַּד חָדָשׁ.

君に繋がるまで何と言う苦労だった。
今はもう一緒に、縁が結ばれている。

我は短くなっていく程、
君は速くなっていく。

その末に切って取られるでしょう。
大きい、見知らぬ布の運命に放置されてしまう。

永遠(えいえん)に閉じ込められてこころがふさぐけれど、
君は次の糸、新しい布へ

בְּנָקִיק נִסְתָּר בְּצוּקִים
אַיָּלָה שׁוֹתָה מַיִם
מַה לִי וְלָהּ
אֶלָּא צוּקֵי לִבִּי
אֶלָּא מַעְיַן חַיַּי
אֶלָּא נִסְתָּר
אַיָּלָה
מַה לִי וְלָהּ
אֶלָּא אַהֲבָתִי.

崖(がけ)にある隠れ隙間(すきま)で
雌鹿は水を飲んでいる
私と何を共通するの
心の崖(がけ)を除(のぞ)く
人生の泉を除(のぞ)く
隠れを除(のぞ)く
鹿
と何を共通するの
愛を除(のぞ)く。

אֲנִי הַבְּתוּלָה הַקְּדוֹשָׁה
אֲנִי הַבְּתוּלָה הַקְּדוֹשָׁה
הַאִם אַתָּה שׁוֹמֵעַ אוֹתִי
אֵינְךָ סוֹבֵל יוֹתֵר
כְּבָר אֵינְךָ סובֵל
עֲבֹר.

こちら聖母
こちら聖母
無線チェック
あなたはもう苦労していない
もう苦労していない
送れ。

לֹא אֲנִי הוּא הָאִישׁ, לֹא אֲנִי –
אֶל בּוֹאוֹ מֵרָחוֹק מְצַפָּה אַתְּ.
צְרוֹר קוֹרוֹת נְדוּדַי הַיְשָׁנִים
לָךְ הֵבֵאתִי בִּמְקוֹם טַבַּעַת.

אַל תַּטִּילִי מֶבָּט, כַּחַכָּה, –
אֶת עָצְבִּי מֵעֵינַי לֹא יִמְשֶׁה הוּא.
כִּי לֹא לִי אַתְּ לֵילוֹת מְחַכָּה,
לֹא אֵלַי בְּדִידוּתֵךְ נִמְשֶׁכֶת.

לֹא כּוֹכָב בְּיָדִי, לֹא חֲלוֹם –
יְתוֹמָה מִשְּׁנֵיהֶם וְרֵיקָה הִיא.
לוּ קִרְבִי נָא וּרְאִי בַּחַלּוֹן
עַל מִצְחִי הֶעָיֵף אוֹת קַיִן.

מָה אִכְפַּת לָךְ אֲנִי אוֹ הוּא,
אוֹ אַחֵר יִתְנַבֵּא עֲלֵי סַעַר,
וּבַלֵּיל, תּוֹךְ לִחוּשׁ וְהִרְהוּר,
תֵּרָקֵם לָךְ בְּדָיַת הַסַּהַר.

וְעִם אוֹר, עֵת הַשַּׁחַר יַקִּישׁ
בְּקַרְנֵי אַרְגָּמָן עַל הַדֶּלֶת, –
הוּא אֵלַיִךְ יָשׁוּב לְהַגִּישׁ
לָךְ שִׁירָה מַשְׁכִּימָה עַל אַיֶּלֶת.

מִכֻּלָּם מְנַת־חֶלְקֵךְ תְּאַלְּמִי –
בּוֹ הָעֹז, בּוֹ הַצְּחוֹק, בּוֹ הַכֹּחַ.
וּבְמוֹתֵךְ לֹא יֵדְעוּ לְמִי
אַתְּ הִקְדַּשְׁתְּ אֶת לִבֵּךְ הַמָּנוֹחַ.

אַל תִּבְכִּי, תַּעֲבֹרְנָה שָׁנִים
וְאַחֵר לָךְ יָבִיא טַבַּעַת.
וַאֲנִי –
לֹא אֲנִי, לֹא אֲנִי
הוּא הָאִישׁ אֶל בּוֹאוֹ מְצַפָּה אַתְּ.

僕ではないよ。遠くから帰るのを
君が待っているのは僕ではない。
指輪の代わりに
僕の古い放浪(ほうろう)の話を束(たば)ねて持ってきた。

視線を釣(つ)り竿(ざお)のように投げるな。
瞳から悲しみを釣り出すことができない。
君が夜な夜な待っているのは僕ではないし、
僕の方へ孤独(こどく)が引かれていないし。

星を持たず夢も持たない、
僕の手は空(あ)いている。
窓に寄りて見よ、
我が疲れた、辱(はずかし)められた姿。

僕か彼か他の誰かが
嵐のように言葉を口から出そうが、君には関係があるのか?
夜にぼんやりとささやいている間に
月の夢幻(むげん)は作られる。

明ける時、夜明けは紅(くれない)の光線(こうせん)で
どあをのっくしたら、
目覚めの歌を君にあげるために、
彼は（雌）鹿に乗って帰る。

（君は）君の分を一人ずつから取ってもらう、
一人の勇気、一人の笑い、一人の力。
亡くなったら、誰に心をあげたか
知られなくなっている。

泣きに泣くな。年月(としつき)が過ぎると
他の人は指輪を持ってくる。
で、僕は―
来るのを君が待っているのは
僕ではない、僕ではない。

בַּשָּׁמַיִם רָאִיתִי קֶשֶׁת,
הִיא עָמְדָה מַמָּש מוּל הָרְחוֹב,
וְרָצִיתִי אֵלֶיהָ לָגֶשֶׁת
וְלִרְאוֹת אוֹתָהּ מִקָּרוֹב.

וְהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת, לָלֶכֶת,
וְעָלִיתִי עַל רֹאשׁ גִּבְעָה.
אַךְ כְּכָל שֶׁהִרְחַקְתִּי לֶכֶת
הַקֶּשֶׁת לֹא קָרְבָה:

הִיא עָמְדָה בִּמְרוֹם הָרָקִיעַ
כִּמְצֻיֶּרֶת עַל עֲנָנָה,
אָז יָדַעְתִּי שֶׁלֹּא אַגִּיעַ
וְשָׁלַחְתִּי אֵלֶיהָ יוֹנָה.

"עוּפִי־עוּפִי, יְפַת־כְּנָפַיִם!
עוּפִי־עוּפִי אֶל הַמָּרוֹם,
אֶל הַקֶּשֶׁת אֲשֶׁר בַּשָּׁמַיִם,
וּמִסְרִי לָהּ בִּרְכַּת־שָׁלוֹם!"

בַּשָּׁמַיִם יוֹנָה וָקֶשֶׁת,
בַּשָּׁמַיִם הַדֶּרֶךְ פְּתוּחָה,
וְטִפּוֹת רִאשׁוֹנוֹת שֶׁל גֶּשֶׁם
מְבַשְּׂרוֹת שְׁנַת שָׁלוֹם וּבְרָכָה

空に虹を見た、
道の向こうに立っていた、
そして近付きたかった
近くから見たかった。

そして歩き初めた、歩く
丘の上に上(のぼ)った
だが遠く行くほど
虹が寄ってなかった

大空で立って
雲に描いているみたい
その時｛私が｝着くことができないと分かった
そして｛虹へ｝鳩を送った

「飛んで飛んで、美しい羽｛の鳩｝よ！
飛んで飛んで舞い上がれ
空にある虹へ
よろしくと伝えてよ！」

空に鳩と虹
空に道が開いている
そして雨の始まりの滴が
良い年を触れ込んでいる

מֵעֵבֶר לַיָּם,
מֵעֵבֶר לַיָּם, –
הֲתֵדְעוּ, צִפֳּרִים,
הַדֶּרֶךְ לְשָׁם?

מֵעֵבֶר לַיָּם,
בִּמְדִינוֹת הַיָּם,
שָׁם אִיֵּי הַזָּהָב,
שָׁכַחְתִּי מַה שְּמָם.

וּבְאִיֵּי הַזָּהָב
מֵעֵבֶר לַיָּם,
מִתְהַלְּכִים עֲנָקִים,
עַם גָּדוֹל וָרָם.

עַם גָּדוֹל וָרָם,
עַם יָשָׁר וָתָם,
וּמֶלֶךְ עֲלֵיהֶם
כָּמוֹהוּ לֹא קָם.

וְגַנִּים לַמֶּלֶךְ
מֵעֵבֶר לַיָּם –
צִפֳּרֵי גַן־עֵדֶן
מְקַנְּנוֹת בָּם.

מֵעֵבֶר לַיָּם,
מֵעֵבֶר לַיָּם, –
הֲתֵדְעוּ, צִפֳרִים,
הַדֶּרֶךְ לְשָׁם?

海の向こう
海の向こう
鳥よ、
あそこへの道を（知っていますか）？

海の向こう
海の国で
金の島々がある
あそこに何があるか忘れていました

そして金の島々で
海の向こう
巨人が歩いています
大きくて高く民族が

大きくて高く民族は、
正直で無邪気な民族は
王様があり
他のがどこでもいつでもいなかった

王様に園もあります
海の向こうに
あそこで楽園の鳥が
巣っています

海の向こう
海の向こう
鳥よ、
あそこへの道を（知っていますか）

הַאִם גַּעְגּוּעַי בָּרְאוּ
שׁוֹשַׁנָּה שְׁחוֹרָה שֶׁנָּתַתָּ לִי
בַּחֲלוֹם
אוֹ גַּעְגּוּעֶיךָ חָדְרוּ בִּדְמוּת פֶּרַח
מִן הָעוֹלָם הַכָּמוּס
אֶל חֲלוֹמִי.
וּמַדּוּעַ בִּקַּשְׁתִּי מִמְּךָ
פִּתְאֹם עֲגִילִים,
דָּבָר שֶׁלֹּא עָשִׂיתִי מֵעוֹלָם
כַּאֲשֶׁר הָיִיתָ בְּאֶרֶץ הַחַיִּים.

夢で
くれた黒百合は
私の淋しさによって作り出されたか
それとも君の淋しさが
花の姿をして私の夢に
其岸(ひがん)から渡って来たか。
それでどうして私は突然
イアリングを頼んだか。
此岸(しがん)にいる時
した事がなかったのに。

עִנְבָּלִים בַּמִּרְעֶה וּשְׁרִיקוֹת
וְשָׂדֶה בַּזָּהָב עַד עֶרֶב.
דּוּמִיַּת בְּאֵרוֹת יְרֻקּוֹת,
מֶרְחָבִים שֶׁלִּי וָדֶרֶךְ.

הָעֵצִים שֶׁעָלוּ מִן הַטַּל,
נוֹצְצִים כִּזְכוּכִית וּמַתֶּכֶת.
לְהַבִּיט לֹא אֶחְדַּל וְלִנְשֹׁם לֹא אֶחְדַּל
וְאָמוּת וְאוֹסִיף לָלֶכֶת.

牧草地で鳴子が鳴っていて口笛を吹くのが聞こえ、
野原が暮れるまで黄金になる。
青くなっている井戸の沈黙、
密かな広場と道。

露(つゆ)を洩(も)れている木々が
ガラスや金属のように輝きしている。
眺めるのをやめたり息をするのをやめたりせず、
死んだってもまだ歩き続けよう。

לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתַן לוֹ אֱלֹהִים
וְנָתְנוּ לוֹ אָבִיו וְאִמּוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ קוֹמָתוֹ וְאֹפֶן חִיּוּכוֹ
וְנָתַן לוֹ הָאָרִיג
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הֶהָרִים
וְנָתְנוּ לוֹ כְּתָלָיו
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ הַמַּזָּלוֹת
וְנָתְנוּ לוֹ שְׁכֵנָיו
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חֲטָאָיו
וְנָתְנָה לוֹ כְּמִיהָתוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ שׂוֹנְאָיו
וְנָתְנָה לוֹ אַהֲבָתוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ חַגָּיו
וְנָתְנָה לוֹ מְלַאכְתוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתְנוּ לוֹ תְּקוּפוֹת הַשָּׁנָה
וְנָתַן לוֹ עִוְרוֹנוֹ
לְכָל אִישׁ יֵשׁ שֵׁם
שֶׁנָּתַן לוֹ הַיָּם
וְנָתַן לוֹ
מוֹתוֹ.

人はみんな
神様の下さった名前、
父母(ふぼ)がくれた名前がある。
人はみんな
背の高さと微笑(ほほえ)み方がくれた名前、
布がくれた名前がある。
人はみんな
山々のくれた名前、
家の壁のくれた名前がある。
人はみんな
星がくれた名前、
隣の人がくれた名前がある。
人はみんな
罪がくれた名前、
切望(せつぼう)のくれた名前がある。
人はみんな
敵のくれた名前、
愛のくれた名前がある。
人はみんな
休みがくれた名前、
仕事がくれた名前がある。
人はみんな
季節がくれた名前、
自分の盲(めくら)がくれた名前がある。
人はみんな
海がくれた名前、
死(し)のくれた名前がある。

זֶה לֹא הַיָּם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ,
זֶה לֹא הַתְּהוֹם אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ,
זֶה לֹא הַזְּמַן אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ
זֶה – אָנוּ שְׁנֵינוּ אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ.

私達の間に割り込むのは海ではなく、
私達の間に割り込むのは峡谷(きょうこく)ではなく、
私達の間に割り込むのは時の流れではなく
私達の間に割り込むのは私達なのである。

שָׁלוֹשׁ הָיוּ תָּמִיד אַהֲבוֹתַי
שָׁלוֹשׁ הֵן לֹא יוֹתֵר מִדַּי
אָהַבְתִּי שִׁיר יָשָׁן וְיָם כָּחֹל
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ מִכֹּל.
אָהַבְתִּי עַל הַחוֹף מֵחוֹל לִבְנוֹת
קִירוֹת גְּבוֹהִים לְאַרְמוֹנוֹת
אָהַבְתִּי מַנְגִּינָה שֶׁל יוֹם אֶתְמוֹל
אָהַבְתִּי אוֹתְךָ מִכֹּל.

אוֹר הַנֵּר לְאַט לְאַט כָּבָה
אוֹר נֵאוֹן בָּא אֶל עִירֵנוּ
שִׁיר חָדָשׁ יוּשַׁר לָאַהֲבָה
לֹא אֵדַע לָמָּה אִלֵּם הוּא.

הַחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם עָצוּם וָרַב
אַךְ הָאַרְמוֹן מִזְּמַן חָרַב
וְשִׁיר יָשָׁן אֶל יוֹם אֶתְמוֹל נִלְוָה
כִּי סוֹף גַּם לָאַהֲבָה.
הַשִּׁיר הַזֶּה אוּלַי יָשָׁן מְאוֹד
אַךְ שִׁיר אַחֵר הֵן אֵין לִי עוֹד
הַיָּם בָּחַר בַּצֶּבַע הַכָּחֹל
בָּחַרְתִּי בְּךָ מִכֹּל.

הַאֻמְנָם עוֹד יָבוֹאוּ יָמִים בִסְלִיחָה וּבְחֶסֶד,
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה, וְתֵלְכִי בּוֹ כַּהֵלֶךְ הַתָּם,
וּמַחֲשׂוֹף כַּף־רַגְלֵךְ יִלָּטֵף בַּעֲלֵי הָאַסְפֶּסֶת,
אוֹ שִׁלְפֵי־שִׁבֳּלִים יִדְקְרוּךְ וְתִמְתַּק דְּקִירָתָם.

אוֹ מָטָר יַשִּׂיגֵךְ בַּעֲדַת טִפּוֹתָיו הַדּוֹפֶקֶת
עַל כְּתֵפַיִך, חָזֵךְ, צַוָּארֵךְ, וְרֹאשֵׁךְ רַעֲנָן.
וְתֵלְכִי בַּשָּׂדֶה הָרָטֹב וְיִרְחַב בָּך הַשֶּׁקֶט
כָּאוֹר בְּשׁוּלֵי הֶעָנָן.

וְנָשַׁמְתְּ אֶת רֵיחוֹ שֶׁל הַתֶּלֶם נָשֹׁם וְרָגֹעַ,
וְרָאִית אֶת הַשֶּׁמֶשׁ בִּרְאִי הַשְּׁלוּלִית הַזָּהֹב,
וּפְשׁוּטִים הַדְּבָרִים וְחַיִּים, וּמֻתָּר בָּם לִנְגֹּעַ,
וּמֻתָּר, וּמֻתָּר לֶאֱהֹב.

אַתְּ תֵּלְכִי בַּשָּׂדֶה. לְבַדֵּךְ. לֹא נִצְרֶבֶת בְּלַהַט
הַשְּׂרֵפוֹת, בַּדְּרָכִים שֶׁסָּמְרוּ מֵאֵימָה וּמִדָּם.
וּבְיֹשֶׁר־לֵבָב שׁוּב תִּהְיִי עֲנָוָה וְנִכְנַעַת
כְּאַחַד הַדְּשָׁאִים, כְּאַחַד הָאָדָם.

本当なのであろうか。慈悲と恩寵の日々は本当に戻ってくるのだろうか。
君はもう一度畑を歩いて、潔白(けっぱく)の人らしく歩いて、
ウマゴヤシの葉に素足が撫でられたり、
またはカラスムギの茎は甘く刺さったりするのだろうか。

それとも降雨のその点滴の群れは君に追いつき、
肩と胸と首と頭に爽やかにしてたたく。
濡れた畑を歩いて、雲際(うんさい)が光りだちたるのように
平静が(君の中を)満ちていく。

畝のにおいを吸いに吸ってくつろいだり、
太陽を黄金なる、水溜りの鏡でうちみたりする。
森羅万象(しんらばんしょう)は単純であり、生きであり、触るのを許されている。
愛も、愛するのも許されている。

君は畑を独り歩きして、恐怖と血で慄然(りつぜん)とした道の
火炎の熱で焦げ付かない。
無邪気で、君はもう一度神妙で従順となる。
草らしく、人間らしくなる。

עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד
הָיִיתִי עוֹבֵר אֶת חַיַּי.
הָיִיתִי חוֹצֶה אֶת הַיָּם
בְּרַגְלַי
עִם קֹמֶץ שָׁמַיִם בַּיָּד.

空を一握り持ちさえあれば
人生を送っていけよう。
海もきっと
歩いて超えられよう、
空を一握り持ちさえあれば。

גם בשיא פריחתם, לא אשכח כי יבלו הפרחים.
ניחא, מי בעולמנו אינו משתנה?
בלכתך בדרך החתחתים של קארמה וגורל,
אל תלך שולל אחרי חלומות שוא. אל תתעה.

色(いろ)はにほへど　散(ち)りぬるを
我(わ)が世(よ)たれぞ　常(つね)ならむ
有為(うゐ)の奥山(おくやま)　　今日(けふ)越(こ)えて
浅(あさ)き夢(ゆめ)見(み)じ　　酔(ゑ)ひもせず

以呂波耳本へ止
千利奴流乎和加
餘多連曽津祢那
良牟有為能於久
耶万計不己衣天
阿佐伎喩女美之
恵比毛勢須